לאחר הטבח באחיו והמלכת הרוצח אבימלך, מקבל יותם, צעיר הבנים, את הבשורה ויוצא לפעולה פומבית. הוא בוחר להתייצב בראש הר גרזים, המתנשא מעל העיר שכם [ביאור שטיינזלץ]. בחירת המקום אינה מקרית, שכן זהו הר בעל משמעות היסטורית ורוחנית שעליו נאמרו דברי התורה וממנו שמעו בני ישראל את הברכה והקללה [אברבנאל].
בפנייתו אל הקהל, יותם אינו קורא להם "אנשי שכם" אלא בַּעֲלֵי שְׁכֶם. הפרשנים מסבירים כי המילה בַּעֲלֵי משמעותה אדונים [מצודת ציון], והשימוש בה נועד להדגיש כי אנשים אלו מחשיבים את עצמם כאדוני העיר, אשר בחרו להמליך את אבימלך במקום לנקום את דם אחיו [אברבנאל]. יותם קורא להם להאזין לדבריו, ומבטיח כי השכר על כך יהיה שגם ה׳ ישמע אליהם [מצודת דוד, אברבנאל].
לצד ההבטחה, המילים וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים מקפלות בתוכן גם אזהרה. יותם מצהיר כי ה׳ הוא השופט אשר ישפוט ביניהם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, טמון כאן רמז לעתיד הקרוב: כשם שיותם קורא וצועק אליהם כעת מפני אבימלך, כך יבוא יום שבו בעלי שכם יצעקו אל ה׳ מרוב סבלם תחת שלטון אותו מלך שהם עצמם המליכו [אברבנאל].
מבחינת נוסח הכתוב, יש לציין כי בחלק מן הספרים המילים וַיַּגִּדוּ וכן גְּרִזִים מופיעות בכתיב חסר, ללא האות יו"ד [מנחת שי].