הכנת האש והעצים על המזבח היא שלב יסודי בעבודת הקרבנות, המבטא שותפות עמוקה בין הפעולה האנושית לנוכחות האלוהית. אף על פי שהאש על המזבח הייתה קיימת באופן תמידי, התורה מקדישה פסוק מיוחד כדי ללמד על אופן הטיפול בה ועל הדיוק הנדרש ממשרתי המקדש.
ונתנו... אש
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאף על פי שאש פלאית הייתה יורדת מן השמים ורוֹבצת על המזבח, קיימת מצווה להביא גם "אש הדיוט", כלומר אש רגילה מעשה ידי אדם. האש השמימית שירדה בימי משה נותרה על המזבח עד לימי שלמה המלך, והאש שירדה בימי שלמה בערה עד ימי מנשה [מזרחי, גור אריה].
שילוב זה של אש שמימית ואש אנושית נושא משמעות סמלית עמוקה: האש משמים מייצגת את הדרישה האלוהית ואת התורה, בעוד האש שמביאים הכהנים מסמלת את ההסכמה, ההתלהבות וההתמסרות של העם. רק שילוב של שתיהן יחד יוצר את עבודת ה׳ השלמה [רש"ר הירש]. בנוסף, עירוב האש העליונה והתחתונה נועד לכפר על החוטא בשני רבדים: האש השמימית מכפרת על הרהורי הלב הנדונים בבית דין של מעלה, והאש האנושית מכפרת על המעשים הפיזיים הנדונים בבית דין של מטה [כלי יקר].
סביב הבנת המילה ונתנו קיימת מחלוקת לשונית גורלית. הגישה המקובלת היא שהכוונה היא להנחת אש חדשה מן החוץ. אולם, יש המפרשים כי המילה משמעותה "להבעיר", בדומה לביטויים אחרים בתנ"ך. טעות בהבנת מילה זו היא שהובילה לחטאם של נדב ואביהוא; הם פירשו את המילה כפשוטה והביאו "אש זרה" מן החוץ, במקום להבין שעליהם רק להבעיר ולסדר את האש הקיימת. מכאן נלמדת החשיבות העצומה של דקדוק מדויק בלשון התורה ושמיעה בקול החכמים [רבנו בחיי בשם רב סעדיה גאון, צאינה וראינה].
בני אהרן הכהן
הפרשנים עומדים על כך שהתורה משתמשת בלשון יחיד ("הכהן") למרות שהיא מדברת על "בני אהרן" ברבים. יש המסבירים כי התואר מכוון לאהרן עצמו, שהוא הכהן הגדול, והבנים פועלים מכוחו וכממלאי מקומו [פירושי רד"צ הופמן]. אחרים רואים בכך רמז לכך שהאש השמימית שרתה במקדש דווקא בזכות מעלתו של הכהן הגדול [מלבי"ם]. סיבה נוספת להזכרת התואר המיוחד היא שהטיפול באש המזבח דרש בקיאות עצומה ומומחיות מיוחדת שלא כל כהן ניחן בה [פענח רזא].
מבחינה הלכתית, המילים הללו באות ללמד שכל פעולה על המזבח, ואפילו פעולת הכנה כמו הבאת אש שאינה מעכבת את עיקר הכפרה, חייבת להיעשות על ידי כהן כשר הלבוש בבגדי הכהונה המדויקים שלו. אם כהן גדול (המחויב בשמונה בגדים) עבד בבגדי כהן הדיוט (המחויב בארבעה בגדים), או להפך – עבודתו פסולה [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה]. יתרה מכך, פעולת ההצתה חייבת להיעשות כאשר הכהן עומד ממש על ראש המזבח, ולא כשהוא עומד על הקרקע ומדליק מלמטה [תורה תמימה, רש"ר הירש]. (היכולת לעמוד יחפים על מזבח הנחושת הלוהט התאפשרה משום שלאש השמימית היה גבול מוגדר והיא לא חיממה את כל הכלי [פענח רזא]).
וערכו עצים על האש
השימוש בלשון רבים (וערכו) מלמד שסידור העצים דורש השתתפות של לפחות שני כהנים [אבן עזרא, תורה תמימה]. ריבוי המשתתפים אינו מקרי, אלא נועד לפאר את העבודה, בבחינת "ברוב עם הדרת מלך" [הטור הארוך, ביאור יש"ר].
התורה מדייקת לכתוב עצים על האש, כדי ללמד הלכה ברורה: חובה להניח תחילה את האש, ורק לאחר מכן לסדר עליה את העצים, ולא להפך [חזקוני, תורה תמימה].
מבחינת סדר הפעולות בקרבן, ישנה חריגה בפסוק. הרי זריקת הדם וניתוח האיברים קודמים להנחתם על האש, ואילו כאן סידור האש מוזכר מוקדם יותר. ההסבר לכך הוא שהתורה רצתה ללמד שבעולת נדבה אין חובה להקדים ולסדר מערכת עצים מיוחדת כפי שנדרש בקרבן התמיד, אלא ניתן להשתמש באש הקיימת ולהניח עליה את העצים והנתחים יחד [הטור הארוך בשם הרמב"ן]. לחלופין, הפסוק מתייחס למצבי קיצון, כגון בזמן מסעות בני ישראל במדבר כאשר האש כבתה, או כאשר הקרבן הובא בשעה מאוחרת והיה צורך לארגן את האש מחדש במיוחד עבורו [מלבי"ם].