בתקופת המדבר נאסרה אכילת בשר חולין, וכל בהמה הובאה כקרבן כדי להבטיח שחלקי האיסור יוקרבו לה' ולמנוע שחיטה מחוץ למשכן. הקביעה כי וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת־הַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מדגישה שעבודת כהן ומיקום זה הכרחיים דווקא במשכן, בניגוד לבמת יחיד שבה כשרים גם זרים וצורתה יכולה להיות מזבח בנוי ואף סלע פשוט. לאחר מכן הכהן וְהִקְטִיר הַחֵלֶב יחד עם איברים פנימיים נוספים, והשמטת המילה מזבח בפעולה זו רומזת שניתן היה לקיימה גם על רצפת העזרה. הקטרה זו תקפה גם אם בשר הקרבן אבד, והיא נעשית לְרֵיחַ נִיחֹחַ, מושג הייחודי למשכן המלמד כיצד כוונת הלב הופכת את שחיטת הבהמה למעשה רוחני המרבה שלום.
ויקרא, פרק י״ז, פסוק ו׳
פרשת אחרי מות
וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַדָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.