הקרבת מנחת העומר מגיעה לשיאה כאשר הַכֹּהֵן מרים קומץ מתוך המנחה, הנקרא אֶת־אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר אותו על המזבח כמתנה לה'. קומץ זה נלקח מִגִּרְשָׂהּ, כלומר מגרגרי השעורים הגרוסים והמנופים בקפידה, וּמִשַּׁמְנָהּ. לשון הפסוק המדויקת מלמדת כי קמח השעורים והשמן חייבים להיות שלמים וללא חיסרון, וכן שעליהם להיות מעורבבים היטב יחד ללא כל עצם זר בתוכם. ההקטרה נעשית עַל כָּל־לְבֹנָתָהּ, יחד עם הלבונה אשר למעשה מוקטרת על המזבח בפני עצמה. כך מוקרב הקומץ כאִשֶּׁה לַיהוָה, ומשלים את ייעודה של המנחה כקרבן המחולק בין המזבח לכהנים.
ויקרא, פרק ב׳, פסוק ט״ז
פרשת ויקרא
וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כׇּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.