לאחר הקטרת הקומץ על המזבח, נותר חלק מהמנחה אשר מיועד לאכילה. דין זה, המעניק את שיירי המנחה לכוהנים, מגדיר את מעמדם הרוחני וההלכתי של השיירים.
על פי פשט הכתוב, וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה ניתנת לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. עם זאת, הכוונה אינה לכלל הכוהנים באופן כללי, אלא לכוהן הספציפי שמקריב את המנחה בפועל [אבן עזרא].
הכתוב מגדיר חלק זה כקֹדֶשׁ קָדָשִׁים. צירוף זה בא להדגיש את קדושתה היתרה של המנחה לעומת קורבנות אחרים (כמו קורבנות שלמים ותודה שמוגדרים כ"קודש" בלבד). המנחה נאכלת רק בתוך קלעי המשכן ורק על ידי זכרי כהונה, ולכן היא נחשבת "קודש מתוך הקודשים" [ביאור יש"ר]. בנוסף, התואר מדגיש כי למרות שחלק זה אינו עולה באש על המזבח אלא נאכל על ידי הכוהנים, הוא עדיין נחשב כחלק מאישי ה' [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על כך שתוכן הפסוק כבר נאמר קודם לכן לגבי מנחת סולת, ותוהים מדוע התורה חוזרת עליו כאן. הגישה המרכזית היא שהחזרה נועדה להרחיב את הדין למקרים נוספים:
ראשית, כדי להשוות את דין המנחות הנאפות (בתנור, במחבת או במרחשת) לדין מנחת הסולת, וללמד שגם שייריהן שייכים לכוהנים [ביאור יש"ר].
שנית, החזרה מלמדת הלכות הנוגעות לאיסור חמץ. בעוד שפסוקים אחרים אוסרים על אפיית השיירים כחמץ וקובעים עונש מלקות על כך, פסוק זה בא להרחיב את האיסור וללמד שאין לעשות משיירי המנחה חמץ בשום צורה, גם ללא פעולת אפייה [אור החיים].
שלישית, מיקומו של הפסוק לאחר סוגי מנחות שונים בא ללמד ששיירי המנחה מותרים באכילה לכוהנים גם אם חסרו בתהליך ההקרבה פעולות מסוימות, כגון הגשה למזבח, מליחה, או הקטרת כל הלבונה [אור החיים].
סביב המילה וְהַנּוֹתֶרֶת התעורר דיון פרשני נקודתי. יש שביקשו לדרוש את האותיות ו' וה' שבראש המילה כדי ללמוד מהן הלכות נוספות. מנגד, יש שדחו גישה זו בטענה שאם נסיר אותיות אלו, המילה תאבד את משמעותה התחבירית התקינה [אור החיים]. עם זאת, חכמים אחרים העירו שגישה זו מוקשית, שכן מצינו בתלמוד שחז"ל אכן דורשים את האותיות הללו במקומות רבים כדי להפיק מהן משמעויות הלכתיות [פרדס יוסף].