תארו לעצמכם שקיבלתם תפקיד כל כך מיוחד וחשוב, עד שיש לו חוקים שונים לגמרי משל כולם. הכהן הגדול נושא בתפקיד הקדוש ביותר, ולכן הוא נדרש לשמור על טהרה מוחלטת ואסור לו להיות בשום מצב בקרבת מוות. כאשר התורה כותבת וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת, הכוונה היא לגוף של אדם שנפטר או אפילו למעט דם שלו, כי הדם הוא זה שמחזיק את הנפש והחיים.
התורה מזהירה את הכהן הגדול בשתי דרכים. תחילה כתוב לֹא יָבֹא, כדי ללמד שאסור לו להיכנס לתוך מבנה סגור, כמו בית או אוהל, שיש בהם נפטר. לאחר מכן נכתב לֹא יִטַּמָּא, כדי להסביר שאסור לו לגעת בנפטר גם אם הם נמצאים בחוץ, בשדה פתוח לגמרי.
בהמשך נאמר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ הוא לא נטמא, וזה מעורר שאלה גדולה: אם אסור לו להתקרב לאף אדם שנפטר, ברור שזה כולל גם את ההורים שלו, אז למה צריך להזכיר אותם במיוחד? התשובה מגלה לנו מוסר השכל מרגש. התורה מדגישה שדווקא להוריו הוא לא נטמא, אבל יש מקרה אחד ויחיד שבו הוא חייב להיטמא. אם הוא מוצא אדם בודד ועזוב שנפטר ואין מי שידאג לו ויקבור אותו, הכהן הגדול חייב לעצור הכול ולטפל בו. הדאגה לאדם בודד שאין לו אף אחד בעולם היא כל כך חשובה, שהיא דוחה אפילו את הכללים הקפדניים ביותר של הכהן הגדול.