יצא לכם פעם לחשוב על האנשים המיוחדים שעבדו בבית המקדש? הכהנים ששירתו את ה' היו צריכים להיות ללא שום פגם בגופם. לפעמים לא מדובר בפציעות שכואבות או מפריעות לזוז, אלא רק בשינויים שבולטים לעין ומשנים את הצורה הטבעית של הגוף.
למשל, כהן שהוא גִבֵּן הוא אדם שיש לו גבות שונות מהרגיל, כמו גבות עם שיער ארוך מאוד שנופל על העיניים, או גבות שמחוברות לגמרי זו לזו. יש גם פגמים שקשורים לעיניים עצמן. אם לאדם יש דַק, זה אומר שיש לו מעין ענן או קרום קטן שמכסה חלק מהעין. פגם נוסף נקרא תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, וזה מצב שבו מראה העין קצת מבולבל, למשל כשחוט לבן נכנס לתוך החלק השחור של העין, או כשהעיניים פונות לכיוונים שונים. הפירוט הזה נועד לכסות את כל סוגי הפגיעות בעיניים, מעיוורון ועד שינוי קטן במראה.
בהמשך מוזכרות מחלות עור. גָרָב הוא פצע יבש מאוד שמגרד בצורה קשה, ואילו יַלֶּפֶת היא מחלת עור עקשנית שפשוט נדבקת לאדם ולא עוזבת אותו. המצב האחרון שמוזכר הוא מְרוֹחַ אָשֶׁךְ, שזהו תיאור לפציעה או מעיכה באיברים הנסתרים של הגבר, פציעה שלפעמים בכלל אי אפשר לראות אותה מבחוץ.