מעמדו הרוחני הנישא של הכהן הגדול מטיל עליו מגבלות והנחיות ייחודיות בכל הנוגע לחיי המשפחה שלו. עם זאת, קדושתו היתרה אינה דורשת ממנו פרישות מוחלטת מנשים; אדרבה, מוטלת עליו החובה לשאת אישה ולהקים בית, אך עליו לעשות זאת תחת תנאי טהרה קפדניים [ביאור יש"ר]. פרשני המקרא מסכימים כי הנחיה זו מהווה מצוות עשה חיובית, המשלימה את האיסורים המונעים ממנו לשאת אלמנה או אישה הפסולה לכהונה [רמב"ן, פרדס יוסף].
המילה וְהוּא מדגישה כי הציווי פונה באופן בלעדי לכהן הגדול, ומבדיל אותו מן הכהנים ההדיוטות שהוזכרו קודם לכן [רד"צ הופמן, שטיינזלץ]. עם זאת, הרחבת המילה מלמדת שהדין חל גם על כהן גדול שעבר מתפקידו בשל מום או טומאה, וכן על "משוח מלחמה" – כהן שנמשח במיוחד כדי לצאת עם הצבא לקרב [תורה תמימה, מלבי"ם]. מנגד, מילה זו באה למעט ולהוציא מן הכלל את המלך ואת הנזיר; אף על פי שגם הם עטורים בקדושה עליונה, הם אינם מצווים על הגבלה זו [תורה תמימה, תיבת גמא, מלבי"ם, פרדס יוסף]. ברובד אלגורי, יש הרואים במילה זו רמז לטהרתו האישית של אהרן הכהן בחטא העגל, שהיה נקי ממחשבת חטא כבתולה שלא ידעה איש [שפתי כהן].
המילה אִשָּׁה נדרשת על ידי חז"ל בלשון יחיד: "אחת ולא שתיים". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכהן הגדול רשאי לשאת אישה אחת בלבד, וזאת כדי למעט בתאוות חומריות ולשמור על קדושתו העליונה [רלב"ג, תורה תמימה, פרדס יוסף]. סביב הלכה זו מתקיימת מחלוקת פרשנית, לאור התיאור המקראי על יהוידע הכהן הגדול שנשא שתי נשים. יש המיישבים זאת בכך שהשיא אותן למלך יואש ולא לעצמו, או שנשא אותן בזו אחר זו [תורה תמימה, פרדס יוסף]. קביעה זו מעוררת דיון הלכתי נוסף בשאלה מה קורה כאשר כהן הדיוט הנשוי לאישה מתמנה לכהן גדול – האם עליו לגרש את אשתו כדי לקיים את המצווה לשאת בתולה מחדש [חתם סופר, פרדס יוסף]. מן ההיבט האישיותי, בחירת המילה מלמדת שעל אף גילה הצעיר, עליה להיות "אישה" בדעתה – בוגרת בשכלה ומשכלת ביראת ה' [העמק דבר].
מבחינה לשונית, המונח בִבְתוּלֶיהָ מופיע בצורת רבים, שכן מילה זו קיימת בשפה העברית רק ברבים, בדומה למילים כמו נעורים או זקונים [אבן עזרא, אבי עזר]. משמעות הדרישה היא שהאישה לא קיימה יחסי אישות מעולם [רלב"ג]. מעבר לכך, המילה ממקדת את הציווי לשלב התפתחותי מסוים: על הכהן לשאת "נערה", וחל עליו איסור לשאת "בוגרת" – אישה שהגיעה לבגרות פיזית מלאה, שכן בשלב זה חל שינוי טבעי בגופה הממעט את סימני בתוליה [תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש, רד"צ הופמן].
הפועל יִקָּח מתייחס לתהליך הנישואין. מכאן נגזר שאם הכהן הגדול אירס נערה בעודה צעירה, אך היא בגרה בטרם הושלם תהליך הנישואין, נאסר עליו לכנוס אותה לחופה, שכן עליה להיות במצב של "בתוליה" בעת הנישואין עצמם [תורה תמימה].