הכהן הגדול נדרש לסטנדרט מוחלט של טהרה, המרומם אותו מעל מנהגי האבלות האנושיים הרגילים. נאסר עליו לבוא במגע עם המוות בשום מצב, ואפילו כאשר מדובר בקרובי משפחתו מדרגה ראשונה שאותם הוא מחויב לכבד בחייהם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
המילים וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת נושאות משמעות כפולה. ברמה הפשטנית, המילה "נפש" מושאלת כאן כדי לתאר את גוף המת עצמו [אבן עזרא, אבי עזר]. עם זאת, רוב הפרשנים מסכימים כי מילים אלו מרמזות לדם האדם, שכן הנפש והחיים תלויים בדם. מכאן נלמד שגם כמות מינימלית של "רביעית דם" (רביעית הלוג) שיצאה מן המת, נחשבת כמת עצמו לעניין טומאה. הפרשנים מצביעים על הניגוד הדקדוקי בפסוק: המילה "נפשות" נכתבה בלשון רבים, בעוד המילה "מת" נכתבה בלשון יחיד. מכך לומדים שגוף אחד יכול להכיל "נפשות" רבות (כלומר, מספר שיעורים של רביעית דם) [לבוש האורה, שפתי חכמים], או לחלופין, כדעת רבי עקיבא, שגם רביעית דם שהורכבה מדם של שני מתים שונים עדיין מטמאה [מזרחי, תורה תמימה, מלבי"ם, ברטנורא].
התורה מדייקת וכותבת לֹא יָבֹא כדי לאסור על הכהן הגדול כניסה לתוך חלל סגור, כמו אוהל או בית, שיש בו מת. המילה "על" רומזת לתוכיותו ופנימיותו של המבנה המאהיל על המת [הכתב והקבלה]. בהמשך הפסוק מופיעה גם האזהרה לֹא יִטַּמָּא, והפרשנים מסבירים כי התורה מפרידה בכוונה בין שני איסורים שונים: "לא יבוא" אוסר על טומאת אוהל (כניסה למבנה), ואילו "לא יטמא" אוסר על טומאת מגע, אפילו בשדה פתוח ללא קורת גג [מזרחי, ביאור יש"ר].
הפסוק מפרט לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, ודבר זה מעורר שאלה: אם נאסר עליו להיטמא לכל מת, ברור שגם הוריו בכלל האיסור, ולמה היה צריך לפרטם? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפירוט זה בא ללמד על חריג אחד ויחיד להלכה זו – "מת מצווה" (מת עזוב שאין מי שיקבור אותו). הפסוק מדגיש שדווקא לאביו ולאמו אינו נטמא, אך הוא מחויב להיטמא ולטפל במת מצווה. הלכה זו ממחישה עיקרון מוסרי עמוק: הדאגה לצרכיו הקריטיים של יהודי עזוב דוחה אפילו את החובות הרוחניות הגבוהות ביותר של הכהן הגדול, ואפילו אם הדבר קורה בעיצומה של עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים [חומש קה"ת].
הסיבה שהתורה מזכירה במפורש גם את האב וגם את האם היא כדי ללמד הלכות מדויקות יותר. אזכור האם יוצר גזירה שווה לדיני הנזיר, ומלמד שאמנם הכהן אינו נטמא במות הוריו, אך מותר לו להיטמא להם בחייהם אם הם סובלים מצרעת או מזיבה [מזרחי, תורה תמימה, גור אריה]. במבט רוחני נוסף, יש שרואים באזכור הוריו של הכהן הגדול רמז לאביו ואמו של אהרן הכהן, עמרם ויוכבד, שעל פי המסורת מתו בטהרה מוחלטת בעטיו של נחש ולא שלט בהם מלאך המוות [שפתי כהן].