ויקרא, פרק כ״א, פסוק י״א

הכהן הגדול נדרש להתרחק לחלוטין מן המוות כדי לשמור על חיבורו למקדש ה', ולכן נאמר וְעַל כָּל־נַפְשֹׁת מֵת, אזהרה שלא להיכנס למבנה שיש בו גופה או אפילו כמות דם מינימלית שניגרה ממספר מתים יחד. האיסור לֹא יָבֹא מתייחס לכניסה למקום מקורה או להצטרפות למסע הלוויה, בעוד המילים לֹא יִטַּמָּא אוסרות על מגע ישיר בגופה גם בשטח פתוח. התורה מדגישה כי אפילו לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא במותם, ומכאן נלמד האיסור להיטמא גם לשאר קרוביו. עם זאת, מתוך הפירוט נלמד שמותר לו להיטמא להוריו בעודם בחיים כדי לטפל בהם במקרי טומאה, וכן מתגלה חריג מוסרי יחיד הדוחה את קדושתו: החובה להיטמא כדי לקבור מת מצווה עזוב שאין מי שידאג לקבורתו.