ויקרא, פרק כ״א, פסוק ה׳

משרתי ה' נדרשים להתרחק ממנהגי אבלות אליליים של פגיעה בגוף, שכן גוף פגום פסול לעבודה במקדש והשחתתו מהווה זלזול בצדקת הדין. משום כך מזהירה התורה לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, איסור הכולל תלישה או הסרת שיער מכל שטח הראש, כאשר הכפילות הלשונית מלמדת על עונש נפרד לכל קרחת שיצר האדם. כמו כן, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, איסור המכוון לפעולה של גילוח בתער המשחיתה את השיער לחלוטין עד לבשר. בנוסף, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת, כלומר חל איסור לעשות חריץ או פצע בעור, וגם כאן מתחייבים בעונש על כל שריטה בנפרד. אף שציוויים אלו נאמרו לכהנים כדי להדגיש את אחריותם, הם משלימים את ההלכות שנאמרו לכלל ישראל, וכך העם והכהנים לומדים את פרטי האיסורים אלו מאלו.