ויקרא, פרק כ״א, פסוק ט״ו

הכהן הגדול נושא באחריות כבדה לטהרת שושלתו, ולכן עליו להקפיד וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ. בין אם אזהרה זו היא המשך לאיסורי הנישואין ובין אם היא איסור עצמאי על קיום יחסי אישות עם אישה פסולה, וולד הנולד ממערכת יחסים כזו מאבד את קדושת הכהונה והופך ל"חלל" הפסול לעבודת המקדש. החילול פוסל גם את האישה מזכויות הכהונה ומרחיק זמנית את הכהן עצמו מהעבודה, כאשר הפגיעה העתידית בייחוס עוברת לנצח רק דרך קו הזכרים בְּעַמָּיו, קביעה הדורשת מהכהן גם לשמש מופת ציבורי לטהרת המשפחה לעיני כל העם. הדרישה להתרחק מזיווגים פחותים נובעת מכך כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ, שכן ה' העניק לכהן קדושה יתרה שאינה קיימת אצל אדם רגיל מישראל, ועליו להיזהר שלא להפקיע מתנה ייחודית זו מזרעו לעד.