ויקרא, פרק כ״א, פסוק ז׳

הכהנים נדרשים לרף עליון של טהרה בחיי המשפחה כדי לשמור על כבוד הכהונה ועל יוחסין נקיים מספקות. משום כך נאסר עליהם לשאת אִשָּׁה זֹנָה, אישה שהפקירה עצמה או שקיימה יחסי אישות האסורים על פי התורה, וַחֲלָלָה, שהיא אישה שקדושתה התחללה ופקעה עקב לידה מנישואין הפסולים לכהונה או קיום יחסים עם אדם הפסול לה. כמו כן נאסרת עליהם וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ, איסור מוחלט הכולל כל אישה שהורחקה מבעלה החוקי ואף חלוצה, שכן הגירושין מייצגים פירוד המנוגד לייעודו של הכהן להרבות שלום. הכפילות של הפועל לֹא יִקָּחוּ מלמדת שהאחריות לאיסורים אלו מוטלת באופן שווה על הכהן ועל האישה כאחד. דרישות מחמירות אלו נובעות מכך שכִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו, והכהן כנציג ה' חייב להעמיד בית שיהווה מופת של נאמנות, טהרה ושלמות.