קרה לכם פעם שחשבתם עד כמה המשפחה שלנו קרובה וחשובה לנו? כהנים בדרך כלל צריכים לשמור על עצמם מאוד ולהתרחק מבתי קברות כדי להישאר טהורים ומוכנים לעבודה בבית המקדש. אבל התורה מלמדת שכאשר מדובר בבני המשפחה הקרובים ביותר, הכהן חייב לטפל בהם.
התורה מתחילה במילה לִשְׁאֵרוֹ. המילה הזו מתארת את אשתו של הכהן. למה התורה לא כותבת פשוט "לאשתו"? כי המילה הזו מראה עד כמה הקשר ביניהם חזק, ממש כאילו הם גוף אחד. המילים הַקָּרֹב אֵלָיו מדגישות שמדובר באשתו העכשווית, זו שקרובה אליו עכשיו, ולא במישהי שהוא רק התארס לה או שהתגרש ממנה.
לאחר מכן התורה מזכירה את ההורים, לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו. שמתם לב שהאימא מופיעה לפני האבא? אחד ההסברים לכך הוא שהאימא התאמצה וסבלה יותר כדי ללדת ולגדל את הילד, ולכן התורה נותנת לה כבוד מיוחד ומזכירה אותה ראשונה. הכהן מטפל גם בילדיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ, בתנאי שהם תינוקות שכבר מלאו להם שלושים יום, וכן וּלְאָחִיו, כלומר לאחיו מצד אביו.
חשוב לדעת שלטפל בקרובי המשפחה האלה זו לא רק רשות, אלא מצווה של ממש! הכהן חייב להיות שם בשבילם. עם זאת, מותר לו להיכנס למקום הקבורה רק כדי לטפל בקרובים שלו, ואסור לו סתם לטייל ולהסתובב שם.