יצא לכם פעם לדמיין מה קורה כשיש לנו כלל מאוד חשוב לשמור עליו, אבל פתאום המשפחה הקרובה שלנו צריכה אותנו? התורה מלמדת אותנו שלכוהנים יש מצב כזה בדיוק. כהן צריך לשמור על עצמו טהור וקדוש, ואסור לו להיטמא. אבל התורה מבינה עד כמה הקשר המשפחתי הוא עמוק וחשוב, ולכן היא קובעת שלקרובי משפחה מדרגה ראשונה הכהן חייב להיטמא כדי לחלוק להם כבוד אחרון.
כשהתורה מדברת על אחותו של הכהן, היא אומרת וְלַאֲחֹתוֹ, וזה כולל אחות מאבא או אחות מאמא. אבל לא מדובר בכל אחות. התורה מוסיפה את המילים הַבְּתוּלָה וכן אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ. הכוונה כאן היא לאחות שעוד לא התחתנה ולא הקימה משפחה משלה. ההיגיון בזה ברור: לאחות נשואה כבר יש בעל או ילדים שידאגו לה, אבל אחות שעדיין לא נישאה היא הַקְּרוֹבָה אֵלָיו. היא עדיין חיה בבית, סומכת על אחיה וקשורה אליו, ולכן האח הכהן הוא זה שצריך לדאוג לה.
בסוף, התורה אומרת לָהּ יִטַּמָּא. זו לא סתם רשות שניתנת לכהן אם מתחשק לו, אלא מצווה וחובה של ממש! אם כהן מסרב להיטמא לקרוב משפחה שלו, מכריחים אותו לעשות זאת. המילה לָהּ באה ללמד אותנו עוד דבר חשוב: הכהן נטמא אך ורק לה. כלומר, אסור לו לנצל את ההזדמנות הזו כדי לעזור בקבורה של אנשים אחרים על הדרך, אלא הוא נטמא רק לאחותו.