ויקרא, פרק ט׳, פסוק י׳

ביום חנוכת המשכן הועלו על המזבח חלקי הפנים של קורבן החטאת, ובהם וְאֶת הַחֵלֶב המכסה את הקרביים, יחד עם וְאֶת הַכְּלָיֹת וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד. המילים מִן הַחַטָּאת מדגישות כי יש לנהוג בנתחים אלו כבכל חטאת רגילה, במהלך שנועד לכפר על מידות שליליות ולבטל את הקטרוג שנוצר בעקבות חטא העגל. כאשר אהרן הִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, הוא עשה זאת באש שנותרה מימי המילואים, או לחלופין רק הניח את הנתחים עד שירדה אש שמימית ששרפה אותם. עבודה זו נעשתה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כהוראה חריגה לאותו יום שבה הוקטרו חלבי החטאת לפני קורבן העולה, בניגוד לסדר הקבוע לדורות.