ויקרא, פרק ט׳, פסוק ג׳

חנוכת המשכן דורשת את טהרת האומה, ולכן ההנחיה וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר מופנית לזקני העדה או לאהרן עצמו, כדי לרומם את מעמדו, להוכיח שנוקה מחטא העגל ולפייס את העם. תהליך הטהרה דורש מהם קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל, במטרה לכפר על שני חטאים לאומיים שנבעו מפירוד לבבות: השעיר מכפר על מכירת יוסף, והעגל נועד לכפר על חטא העגל. בשונה מאהרן שהביא קודם לכן חטאת על מעשהו, העם מצווה להביא עגל לְעֹלָה כדי לכפר על הרהור הלב והמחשבה הפסולה שליוו את חטאם. הכפרה מושלמת על ידי וָכֶבֶשׂ המסמל את כיבוש החטא והתמסרות להנהגת ה', כאשר הבהמות נדרשות להיות בְּנֵי שָׁנָה, כלומר בשנתן הראשונה, וכן תְּמִימִם, דרישה המבטיחה שנת חיים מלאה בנוסף להיעדר מומים.