במעמד חנוכת הכהונה חילקו אהרן ובניו הזכרים את העבודה ביניהם, שכן רק בְּנֵי אַהֲרֹן הוסמכו לכהונה. הבנים הגישו את הדם אל אהרן, כפי שנאמר וַיַּקְרִבוּ, מסיבות מעשיות של חלוקת עומס, כחלק מהכשרתם לתפקיד וכשלב הלכתי הכרחי. בניגוד לקרבנות שבהם הכלי נמסר מיד ליד, כאן הבנים רק קירבו את הכלי אל אהרן במידה מספקת כדי שיוכל לבצע וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם. לבסוף, וְאֶת הַדָּם יָצַק, כלומר אהרן שפך את שארית הדם שנותרה בכלי אל יסוד המזבח, במטרה לכפר על נפש האדם התלויה בדם ולטהר אותו מחטאיו.
ויקרא, פרק ט׳, פסוק ט׳
פרשת שמיני
וַ֠יַּקְרִ֠בוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.