הפסוק מציג רגע דרמטי של מעבר, שבו משה מכוון את העם לקראת התכלית העליונה של עבודת המשכן: התגלות השכינה. הפרשנים מתמודדים עם שאלה מרכזית העולה מן הכתוב: מכיוון שאהרן והכוהנים הם אלו שביצעו בפועל את הקרבת הקרבנות, מהו בדיוק המעשה שמשה דורש מעם ישראל לעשות בעצמם?
הגישה הבסיסית גורסת כי המילים זֶה הַדָּבָר מתייחסות לקרבנות עצמם שהוזכרו קודם לכן [חזקוני], או לחובה הספציפית של העם לסמוך את ידיהם על קרבנות הציבור [ספורנו]. באשר לזמן אמירת הדברים, יש הסבורים כי משה אמר זאת לישראל עוד קודם לכן, והזהיר אותם להביא את הקרבנות ולהקפיד על כל פרטי המצווה [אבן עזרא, אבי עזר]. לעומתם, פרשנים אחרים דוחים פירוש זה וטוענים כי משה מדבר בהווה ומבהיר לעם שכל הפעולות שנעשות כעת מבוצעות על פי ציווי אלוהי [רד"צ הופמן]. אף על פי שהכוהנים עושים את העבודה הפיזית, הדרישה תַּעֲשׂוּ מופנית לעם משום שאהרן פועל כשליחם. באמצעות כוונתם למנותו לנציגם, נחשב הדבר כאילו כל הקהל ביצע את המצווה בעצמו [חתם סופר].
גישה מרכזית ורחבה בקרב הפרשנים מעתיקה את המוקד מן המעשה הפיזי אל המצב התודעתי והרוחני של העם. הדרישה היא להכנה פנימית עמוקה, שבה האדם מעריך ומכוון את דעתו לכך שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים ללא כל מסך מבדיל [אור החיים]. בהסתמך על מדרש חז"ל, פרשנים רבים מסבירים שהציווי הוא להעביר את יצר הרע וערלת הלב. כשם שהבהמה מוקרבת על המזבח החיצוני, כך על כל איש מישראל לזבוח את תאוותיו החייתיות על מזבחו הפנימי, ולשרוף אותן באש האהבה לה' [מלבי"ם, רש"ר הירש].
עבודה פנימית זו דורשת אחדות מוחלטת. העם נדרש לעבוד את ה' ביראה אחת ובעצה אחת, כהשתקפות של ייחוד ה' בעולם [אדרת אליהו, רש"ר הירש]. אחדות זו משמעותה עקירת יצר המחלוקת ושנאת החינם ממחנה ישראל, שכן אלו מהווים מחסום להשראת השכינה [פרדס יוסף]. רבד נוסף של דרישה זו נוגע למניע שמאחורי קיום המצוות. על העם לקיים את המשפטים והמצוות מתוך הבנה ששורשם אלוהי וקדוש, ולא כחוקים חברתיים גרידא [אדרת אליהו - ר' יוסף חיים]. יתרה מכך, משה מזהיר מפני תשוקה רוחנית חסרת גבולות. היו בעם קבוצות שביקשו להתקרב לה' מתוך התלהבות אישית מחוץ לגדרי התורה. משה מדגיש כי הדרך היחידה להשראת שכינה היא לעשות אך ורק את מה שה' ציווה, בדרך שקבע, ולשם שמים בלבד, ולא לשם ההנאה שבהשגת מדרגות רוחניות [העמק דבר, חתם סופר].
התוצאה של ציות מדויק וטהור זה היא וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' [ביאור שטיינזלץ]. התגלות זו מפורשת כמראה פיזי ופומבי של כבוד ה' לעיני כל העם באמצעות עמוד הענן, ולא כנבואה פרטית [ביאור יש"ר], או כירידת אש מן השמיים [אבן עזרא]. זוהי התגלות פומבית החורגת מגילוי השכינה הרגיל שהיה במשכן [ספורנו]. הופעת כבוד ה' נועדה גם להוכיח לעם כי ה' בחר דווקא בעבודתו של אהרן, שכן בשבעת ימי המילואים שבהם שירת משה, לא אירעה התגלות כזו [בכור שור]. ברמה הרוחנית, כבוד ה' שייראה הוא טעם ונועם מיוחדים שהעם ירגיש בעבודתו [פרדס יוסף]. מנגד, ישנו פירוש טראגי ולפיו ההבטחה וְיֵרָא אֲלֵיכֶם התממשה באופן מצמרר במותם של נדב ואביהו, כביטוי לכך שה' מתקדש ומתכבד בקרוביו [חתם סופר].