לאחר שבעת ימי המילואים שבהם תרגלו בני אהרן ולמדו את תפקידם ממשה, הם ניגשים כעת לביצוע מעשי של העבודה. הם חותכים את הקרבן כראוי, כפי הדין הרגיל של הקרבת עולה, ומגישים את החלקים לאביהם [ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן].
הכתוב מציין כי הם הביאו את הקרבן לִנְתָחֶיהָ וְאֶת הָרֹאשׁ. סדר זה מעורר שאלה, שכן בדרך כלל הקרבת הראש קודמת לשאר הנתחים. גישה אחת מסבירה שהנתחים הוזכרו תחילה פשוט משום שהם רבים. עם זאת, ישנו הסבר מעשי הקשור לייחודיות של אותו אירוע: מכיוון שהאש טרם ירדה, סדר ההנחה על המזבח לא השפיע על סדר השריפה בפועל. לכן, אהרן הניח תחילה את הנתחים, ואת הראש הניח מעליהם. כך, כאשר האש השמימית ירדה לבסוף מלמעלה, היא שרפה תחילה את החלקים העליונים [העמק דבר].
לפיכך, הפעולה המתוארת במילים וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ אינה מתארת שריפה מיידית. אהרן רק הניח וסידר את חלקי הקרבן על המזבח, וההקטרה עצמה הושלמה רק מאוחר יותר, כאשר באה האש מאת ה' ושרפה אותם [רשב"ם, העמק דבר].