יצא לכם פעם לסדר את כל העצים למדורה, ורק לחכות לרגע שבו תדליקו את האש? אחרי שבעה ימים שבהם בני אהרן רק התאמנו ולמדו ממשה איך לעבוד במשכן, עכשיו הם מתחילים לעשות את העבודה האמיתית. הם חותכים את הקרבן כמו שצריך ומגישים את החלקים לאבא שלהם, אהרן.
כאשר בני אהרן מגישים את הקרבן לִנְתָחֶיהָ וְאֶת הָרֹאשׁ, כלומר קודם את החתיכות ורק בסוף את הראש, זה מעורר שאלה. בדרך כלל הסדר הפוך, וקודם כל מניחים את הראש. אז למה הפעם הסדר השתנה? באותו רגע מיוחד, האש עדיין לא ירדה מהשמיים. לכן, אהרן הניח קודם את החלקים על המזבח, ואת הראש הוא שם ממש למעלה, מעל כולם. הוא עשה את זה כדי שכאשר האש של ה׳ תרד סוף סוף מלמעלה, היא תפגוש קודם כל את החלק העליון.
בגלל שהם חיכו לאש מהשמיים, המילים וַיַּקְטֵר עַל הַמִּזְבֵּחַ לא אומרות שאהרן שרף את הקרבן באותו הרגע. הן פשוט אומרות שהוא הניח וסידר את החלקים על המזבח, והשריפה עצמה קרתה רק אחר כך, כשהאש הגיעה מאת ה׳.