ביום חנוכת המשכן, ממשיך אהרן הכהן בסדר העבודה ומקריב את קרבנות העם. אף על פי שבציווי המקורי הוקדמו זבחי השלמים למנחה, בפועל אהרן מקדים את המנחה ומשנה את הסדר [דעת זקנים]. שינוי זה נועד להשלים את חינוך ידיו של אהרן לעבודת המזבח, שכן עבודת המנחה דורשת שימוש מלא בכף היד, בניגוד לשלמים המצריכים תנופה בלבד שאינה נחשבת לעבודה מעכבת [העמק דבר]. לפי גישה אחרת, פעולת ההקרבה כאן משמעותה הגשה בלבד [פירושי רד"צ הופמן].
כאשר הכתוב מתאר את אופן ההקרבה, נאמר וַיְמַלֵּא כַפּוֹ. רוב הפרשנים מסכימים כי פעולה זו היא ה"קמיצה" המוכרת מדיני המנחות, שבה הכהן חופן מן הסולת. השימוש בביטוי זה בא ללמד שתי הלכות מרכזיות: ראשית, הקמיצה חייבת להיעשות דווקא ביד ימין, שכן לקיחת המנחה היא גוף המצווה [מזרחי, תורה תמימה, משכיל לדוד]. שנית, הביטוי מדגיש כי מנחה זו, אף שהייתה מנחת ציבור, לא נשרפה כליל על המזבח כמקובל במנחות ציבור רגילות (כדוגמת מנחת נסכים), אלא נקמצה כמנחת נדבה של יחיד שרק קומץ ממנה עולה לאש והשאר נאכל [מלבי"ם, רש"ר הירש, גור אריה]. מנחה זו הייתה הוראת שעה ייחודית, ולכן לא נאמר בה שהוקרבה "כמשפט", שכן לא היו בה לבונה או מתנות שמן מרובות כבמנחה רגילה [מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן].
סיומו של הפסוק, מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר, זוכה לשני כיווני פרשנות עיקריים המשלימים זה את זה. הגישה הראשונה מפרשת זאת מבחינה זמנית: כל עבודות הקרבנות המיוחדות של יום זה נעשו אך ורק לאחר הקרבת עולת התמיד של בוקר, שתמיד קודמת לכל [רש"י, מזרחי, רלב"ג, משכיל לדוד]. הגישה השנייה מפרשת זאת מבחינה מהותית: התורה מדגישה כי שפע הקרבנות המיוחדים של יום המילואים אינו פוטר את הציבור מלהקריב את עולת התמיד הרגילה [רמב"ן, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, רש"ר הירש].
הפרשנים מקשים מדוע נכתבה הסתייגות זו דווקא כאן, מיד לאחר תיאור המנחה, ולא בסוף פרשת הקרבנות. תשובתם המרכזית היא שהמיקום נועד ללמד שהיו שם שתי מנחות שונות במקביל: האחת היא מנחת הנסכים הרגילה שהתלוותה לעולת הבוקר, והשנייה היא מנחת הנדבה העצמאית של העם המתוארת בפסוק זה. סמיכות הדברים באה להבהיר כי מנחה ייחודית זו הוקרבה בנוסף ובנפרד ממנחת התמיד ומנחת העולה [רמב"ן, תורה תמימה, ספורנו, חזקוני, אדרת אליהו]. לפיכך, אהרן סמך את הקרבת המנחה הזו מיד לאחר העולה, כדי להסמיך את שתי המנחות זו לזו [מלבי"ם]. גישה נוספת גורסת כי התוספת "מלבד עולת הבוקר" מתייחסת לעצם פעולת ההקטרה, ובאה ללמד שפעולת הקטרת העולה המיוחדת אינה פוטרת את החובה להקטיר גם את עולת התמיד [העמק דבר].