לאחר שסיים אהרן הכהן לכפר על עצמו, הוא ניגש למלא את ייעודו הציבורי כנציג האומה. המעבר מהקרבנות האישיים לקרבנות הציבור מדגיש את העיקרון לפיו על הכהן להקדים את כפרתו שלו בטרם יוכל להביא כפרה על זולתו [שטיינזלץ, מלבי"ם].
פתיחת הפסוק במילים וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם מהווה אמירה כללית, כאשר המשך הפסוק מפרט כיצד בדיוק נעשתה ההקרבה בפועל [ביאור יש"ר, רד"צ הופמן]. הקדמת התיאור הכללי למעשה עצמו מלמדת כי אהרן פעל מתוך זריזות וללא כל היסוס [מלבי"ם], ומצביעה על כך שהכוונה והמחשבה הפנימית לקרב את העם אל ה' ולתקן את הריחוק שנוצר בעקבות החטא, קדמו לפעולה הפיזית של ההקרבה [אור החיים].
המילים וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַיְחַטְּאֵהוּ מלמדות כי אהרן ביצע את השחיטה בעצמו [רלב"ג, רד"צ הופמן]. משמעות הפועל "ויחטאהו" היא עשיית הפעולות הנדרשות כדין חטאת [רש"י], ובאופן ספציפי הכוונה היא להזיית הדם ונתינתו באצבע על ארבע קרנות המזבח כדי לכפר ולטהר את המזבח [אבן עזרא, נתינה לגר, מלבי"ם, אילת השחר, תורה תמימה, ביאור יש"ר].
המילה כָּרִאשׁוֹן עוררה דיון נרחב. הפרשנים מסכימים כי ההשוואה אינה לאיל שהוקרב רגע לפני כן, שכן הוא היה עולה ולא ניתן להחיל עליו דיני חטאת, אלא לעגל החטאת של אהרן שהוקרב בראשונה. מבחינה לשונית, התורה משתמשת בלשון זכר אף על פי שחטאת היא לשון נקבה, משום שהמילה מכוונת לעגל של אהרן שהוא זכר [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, משכיל לדוד, ביאור יש"ר].
במה בדיוק היה השעיר של העם דומה לעגל הראשון של אהרן? גישה אחת גורסת כי ההשוואה מתמקדת אך ורק בתהליך השחיטה ונתינת הדם על קרנות המזבח החיצון [תורה תמימה, אדרת אליהו, רלב"ג, מלבי"ם]. הדם לא הוכנס אל תוך הקודש פנימה, משום שהעם כבר זכה לכפרה חלקית באמצעות קרבנו של אהרן [העמק דבר].
מנגד, קבוצת פרשנים אחרת מצביעה על כך שהתורה בחרה במילה "כראשון" ולא במילה הרגילה "כמשפט", כדי לרמוז על חריגה מההלכה המקובלת. בניגוד לחטאות ציבור רגילות הנאכלות על ידי הכהנים, שעיר זה נשרף כליל בדיוק כפי שנשרף עגל החטאת הראשון של אהרן. חריגה זו היא שעמדה במוקד הסערה והקצף של משה כלפי אהרן בהמשך האירועים, שכן משה ציפה שהבשר ייאכל, ואילו אהרן למד שעליו לשרוף אותו כפי שעשה בקרבנו הראשון [ספורנו, שטיינזלץ, חתם סופר, רד"צ הופמן, פרדס יוסף].