ויקרא, פרק ט׳, פסוק ט״ו

לאחר שאהרן כיפר על עצמו, הוא ניגש לקרב את המוני ישראל אל ה' ולסלק את הריחוק שיצר החטא. הכתוב פותח בהצהרה הכללית וַיַּקְרֵב אֵת קָרְבַּן הָעָם, שאינו כולל את הכהנים והלויים, ולאחריה מפרט את המעשה עצמו. אהרן לקח את השעיר, וַיִּשְׁחָטֵהוּ בעצמו ובזריזות, וַיְחַטְּאֵהוּ, כלומר עשה את דיני החטאת ונתן מדמו באצבעו על קרנות המזבח כדי לטהר. מעשים אלו נעשו כָּרִאשׁוֹן, בהשוואה לעגל החטאת של אהרן שהוקרב קודם לכן. השוואה זו מתמקדת בכך שאהרן זרק את הדם בעצמו על ארבע קרנות המזבח, ויש הסבורים שהיא אף באה לרמז על כך שבדומה לקרבן הראשון, שעיר זה נשרף כליל ולא נאכל על ידי הכהנים.