השלמת הכנת קרבן העולה דורשת טיפול מיוחד בחלקים הפנימיים לפני העלאתם למזבח. אף שפשט המילה וַיִּרְחַץ עשוי להצביע על כך שאהרן הכהן ביצע את הפעולה, פעולת הרחיצה כשרה גם כאשר היא נעשית על ידי אדם שאינו כהן [ביאור יש"ר, פרדס יוסף]. ישנה דעה ולפיה בעל הקרבן עצמו היה מחויב לבצע את הרחיצה, כחלק מחובותיו האישיות הכוללות גם את הסמיכה, השחיטה וההפשטה [פרדס יוסף]. גישה משלימה מתארת חלוקת עבודה בעת ההקרבה: בזמן שהנתחים המרכזיים הובאו למזבח, אדם אחר רחץ את הקרב והכרעיים והביא אותם בסוף התהליך [ביאור יש"ר].
אופי הרחיצה של הַקֶּרֶב (האיברים הפנימיים) שונה מהותית מרחיצת אדם חי. בעוד שאצל אדם מדובר ברחיצה רגילה, בבהמה נדרשת פעולה של ניקוי ומירוק יסודי של חלל המעיים מן הפסולת והזבל הצבורים בהם [נתינה לגר].
לאחר פעולת הניקוי, הוקטרו גם חלקים אלו באש. הצירוף עַל הָעֹלָה בא ללמד כי הקרב והכרעיים לא הוקטרו בנפרד, אלא צורפו והוקטרו יחד עם הנתחים העיקריים של הקרבן [חזקוני, פירושי רד"צ הופמן].