ויקרא, פרק ט׳, פסוק ב׳

ביומו הראשון בעבודת המשכן, אהרן מצטווה מפי ה' קַח־לְךָ, כלומר קח מרכושך הפרטי ולמען כפרתך, עֵגֶל בֶּן־בָּקָר בשנתו השנייה וְאַיִל ששניהם תְּמִימִם וללא מום. הדרישה החריגה להביא דווקא עגל לְחַטָּאת נועדה לפרסם ברבים את כפרתו על חטא העגל, וכאשר הוא שוחט את סמל החטא על המזבח מתוך הכנעה, החטא מבוטל וכהונתו מתבססת מחדש. קרבן החטאת מכפר על המעשה הפיזי של יצירת העגל שנעשה מאונס, ואילו האיל המובא לְעֹלָה בא לכפר על הפגם שבהחלטה לאפשר את יצירתו. מכיוון שאהרן לא חטא במחשבתו לעבודה זרה, הוא רשאי מיד לגשת וְהַקְרֵב לִפְנֵי ה'.