ויקרא, פרק ט׳, פסוק כ״ד

ביום חנוכת המשכן ניתן אות פומבי לכך שהשכינה שורה בישראל, כאשר וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' מתוך קודש הקודשים או ירדה מן השמים. כוח אלוהי זה כילה את הקרבנות בהרף עין ווַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ קודם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, שהם החלקים המובחרים, תוך הקפדה נסית על סדר ההקרבה ההלכתי. ההתגלות עוררה בעם תגובה כפולה: וַיַּרְא כׇּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ בשירת הלל מתוך שמחה על קבלת הקרבנות, אך מתוך אימה מהמראה ותפילה לעתיד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. אש זו, שביטאה את רצון ה' ומחילתו, היא גם אותה האש שפגעה בבני אהרן והובילה למותם באותו מעמד.