ויקרא, פרק ט׳, פסוק י׳

יצא לכם פעם להרגיש שאתם מתנהגים קצת בגאווה, או שאולי עברה לכם בראש מחשבה לא כל כך טובה? כשאהרן הכהן הקריב את קורבן החטאת ביום המיוחד של חנוכת המשכן, הפעולות שלו היו קשורות בדיוק לדברים האלה. אהרן לקח חלקים מסוימים מהקורבן כדי להעלות אותם על המזבח. הוא לקח וְאֶת הַחֵלֶב, שזהו השומן שמכסה את האיברים הפנימיים ומסמל את הגאווה שלנו. הוא לקח גם את הַכְּלָיֹת, שמסמלות את המחשבות שלנו, ואת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, שמסמלת תכונות פחות טובות. כשאהרן הִקְטִיר אותם, כלומר העלה אותם על המזבח, זה היה כדי לכפר ולתקן את המידות והמחשבות הלא טובות של בני ישראל, ובמיוחד כדי לתקן את מה שקרה בחטא העגל. לכן התורה מדגישה שהחלקים האלו נלקחו מִן הַחַטָּאת, כדי ללמד אותנו שהקורבן הזה בא למחוק לגמרי את הטעויות שלנו. בסוף נאמר שאהרן עשה הכל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. התורה מדגישה זאת כי באותו יום מיוחד של הקמת המשכן היה כלל שונה מהרגיל. בדרך כלל, קודם מקריבים קורבן עולה ורק אחר כך את החלקים של קורבן החטאת, אבל ביום הזה ה' ציווה על משה לעשות את הדברים בסדר הפוך, ואהרן עשה בדיוק מה שה' ביקש ממנו.