יצא לכם פעם לקבל תפקיד ממש חשוב, אבל רגע לפני שהתחלתם הרגשתם קצת פחד בגלל טעות שעשיתם בעבר? זה בדיוק מה שקרה לאהרן ביום המיוחד שבו התחיל את תפקידו ככוהן הגדול.
התורה מספרת שוַיִּקְרַב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ. הוא ניגש בזריזות אל הצד הצפוני של המזבח שבחצר המשכן, אבל בלב פנימה היה לו קשה. אהרן נזכר בחטא עגל הזהב, והזיכרון הזה החליש אותו וגרם לו להרגיש שהוא לא מספיק טוב וראוי כדי לעבוד בקודש. משה רבנו ראה שאהרן חושש, עודד אותו לגשת בלי פחד והזכיר לו שה׳ שמח במעשים שלו. מזה אנחנו לומדים דבר מדהים: אם מישהו עשה טעות והוא באמת מתחרט עליה ומתקן אותה, הוא לא צריך להתייאש או לפחד ממה שאחרים יגידו.
אחרי שאהרן ניגש באומץ, התורה אומרת וַיִּשְׁחַט. בדרך כלל גם אדם רגיל יכול להכין את הקורבן, אבל ביום החגיגי והמיוחד הזה של חנוכת המשכן, אהרן הכוהן הגדול עשה את העבודה הזו בעצמו.
הקורבן הראשון שהוא הביא היה אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ, כלומר, עגל שאהרן קנה מהכסף הפרטי שלו. אהרן התחיל דווקא עם הקורבן שלו, כי לפני שהוא יכול לבקש סליחה ולכפר על כל עם ישראל, הוא היה צריך קודם כל לבקש סליחה על עצמו, כדי להיכנס לתפקיד החשוב כשהוא נקי לגמרי מכל טעות.
אולי אתם שואלים את עצמכם, למה בכלל מביאים בעל חיים כשאדם עושה טעות? ההסבר הוא שכאשר אדם עושה מעשה לא טוב, הוא מתנהג קצת כמו חיה שפועלת בלי לחשוב. אבל כשהוא מתחרט ורוצה לתקן, הוא חוזר להיות אדם חכם שמבין את מעשיו. הבאת הקורבן עוזרת לאדם להרגיש צער על הטעות שלו ולהבין שההתנהגות הלא טובה שייכת לחלק ה"חייתי", וכך הוא מתקן את עצמו, ניצל, וחוזר להיות קרוב אל ה׳.