קרה לכם פעם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב, אבל פתאום הרגשתם פחד או בושה לגשת אליו בגלל טעות שעשיתם פעם? זה בדיוק מה שקרה לאהרן הכהן. אחרי שבוע שלם שבו משה רבנו לימד אותו איך לעבוד במשכן, מגיע הרגע הגדול שבו אהרן צריך להתחיל את תפקידו ככהן גדול. אבל אהרן עומד מרחוק וחושש. הוא נזכר בחטא העגל ומרגיש בושה גדולה, כאילו הוא לא מספיק טוב וראוי לתפקיד כל כך קדוש.
לכן משה פונה אליו ואומר לו קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ. משה בעצם נותן לו רשות רשמית להתקרב, אבל הוא גם מעודד אותו ואומר לו שאין לו ממה להתבייש. להפך, דווקא הענווה שלו והלב הנשבר שלו הם אלו שהופכים אותו למתאים ביותר להיות הכהן הגדול. הבושה עצמה היא זו שמכפרת על הטעות שלו.
משה ממשיך ומבקש ממנו וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ. אהרן צריך קודם כל להביא את הקרבנות האישיים שלו כדי לבקש סליחה. משה מסביר לו שעליו לעשות זאת כדי לקיים את ההוראה וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם. מנהיג צריך קודם כל לדאוג שהוא עצמו נקי וטהור, ורק אז הוא יכול לבקש סליחה עבור כולם. בנוסף, בגלל שגם לעם היה חלק באותו חטא של העגל, ברגע שאהרן יקבל סליחה, זה יעזור גם לכל העם לקבל סליחה.
רק אחרי שאהרן מסיים את השלב הזה, הוא מוכן ומזומן לגשת אל השלב הבא, ומשה אומר לו וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם. כעת, כשהוא נקי ורגוע, הוא יכול להביא את הקרבנות של כל בני ישראל באהבה ובשמחה.