יצא לכם פעם לארגן משהו חשוב יחד עם חברים, כשכל אחד מעביר משהו לשני כדי שהמשימה תצליח בצורה הטובה ביותר? כך בדיוק עבדו הכוהנים במשכן. התורה משתמשת במילה וַיָּשִׂימוּ ברבים, ואז במילה וַיַּקְטֵר ביחיד. השינוי הזה בא ללמד אותנו שזו הייתה ממש עבודת צוות. כוהן אחד קיבל את החלקים, העביר לכוהן שני, והוא מסר לכוהן שלישי שהעלה אותם על המזבח. למה לעשות את זה ככה? כי כשהרבה אנשים משתתפים יחד בעבודת ה', זה מוסיף לה המון כבוד והדר.
בזמן שהכוהנים העבירו את החלקים מיד ליד, הסדר שלהם התהפך, כך שמה שהיה למטה עבר להיות למעלה. הם סידרו הכול בקפידה והניחו את הַחֲלָבִים מעל הֶחָזוֹת, שהם חלקי החזה של הקורבן. הסידור הזה נועד להבטיח שהחלב ייראה למעלה, כי זו הדרך המכובדת ביותר להעלות את הקורבן. המילה הַחֲלָבִים כאן לא מתארת רק את השומן, אלא זהו שם כללי לכל החלקים הפנימיים המיוחדים והחשובים ביותר שמיועדים לעלות על המזבח.