תארו לעצמכם שאתם רוצים להראות שאתם מודים על כל הכוח והדברים הטובים שיש לכם בחיים. איך הייתם עושים את זה? במשכן, אהרון הכהן עשה פעולה מיוחדת שנקראת תנופה. הוא לקח חלקים מסוימים מהקורבנות שהוקרבו, את הֶחָזוֹת, כלומר אזור החזה של השור והאיל, ואת שׁוֹק הַיָּמִין, שהיא הרגל הימנית שלהם. הפעולה הזו נועדה להקדיש את החלקים האלה כמתנה לכוהנים שמשרתים במשכן.
אבל יש כאן גם משמעות עמוקה יותר. החזה מסמל את המחשבות והרצונות שלנו, והשוק, שהיא איבר חזק, מסמלת את הכוח הפיזי שלנו. כשאנחנו מניפים את האיברים האלה, אנחנו בעצם אומרים לה' שכל הכוח, השמחה והשפע שלנו מגיעים ממנו ומוקדשים לו. למרות שהסיפור על ההנפה מופיע עכשיו, הפעולה הזו קרתה במציאות עוד לפני ששרפו את שאר החלקים על המזבח. התורה פשוט בחרה להזכיר את השריפה קודם, כי היא החלק המרכזי ביותר בעבודה. מיד אחרי הפעולה הזו, אהרון מרים את ידיו ומברך את העם בברכת הכוהנים. החיבור הזה מלמד אותנו דבר מקסים, רק אחרי שאנחנו מבינים ומכירים בכך שכל מה שיש לנו שייך לה', אנחנו באמת מוכנים וראויים לקבל את הברכה המיוחדת שמעניקה לנו שמירה, אור ושלום.