נחמיה משיב להזמנת אויביו בסירוב ענייני אך תקיף, ושולח אליהם מַלְאָכִים, כלומר שליחים, כדי להבהיר שאין לו פנאי לפגישות. הוא מוסר להם כי הוא עוסק במְלָאכָה גְדוֹלָה, עסק חשוב והכרחי של בניית העיר ועבודות העפר שבה, ולכן מבהיר: וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת. נחמיה מעלה את התהייה לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה, כלומר מדוע שהעבודה תתבטל לחלוטין כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ ואאלץ לעזוב אותה. הוא מסביר כי אם ירפה את ידיו מן הבניין וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם לשם קיום פגישה ושיחה עמם, הדבר יגרום להפסקת המשימה החיונית, והוא אינו מוכן לאפשר זאת.
נחמיה, פרק ו׳, פסוק ג׳
וָאֶשְׁלְחָ֨ה עֲלֵיהֶ֤ם מַלְאָכִים֙ לֵאמֹ֔ר מְלָאכָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת לָ֣מָּה תִשְׁבַּ֤ת הַמְּלָאכָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר אַרְפֶּ֔הָ וְיָרַדְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.