נחמיה מגיע להבנה ברורה, וָאַכִּירָה, כי שמעיה הוא נביא שקר וכי לֹא אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ. הוא מסיק זאת משום שה' לעולם לא יצווה על אדם לחטוא מתוך פחד ממוות, וכן מתוך סתירה להבטחות קודמות של שמעיה שאינן הגיוניות אם על נחמיה להסתתר. מתברר כִּי הַנְּבוּאָה ששמעיה דִּבֶּר עָלַי הייתה בדויה מליבו ומטרתה להפחידו, להכשילו בכניסה האסורה להיכל וכך להרוס את שמו הטוב. לאור זאת המסקנה היא כי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ, כלומר טוביה או סנבלט הם ששילמו את שכרו של נביא השקר כדי לעכב את בניין חומת ירושלים.
נחמיה, פרק ו׳, פסוק י״ב
וָאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱלֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֤י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.