נחמיה דוחה בתוקף את האשמות השווא המופנות כלפיו, וחושף את צביעותם של אויביו המנסים להכשיל את בניין ירושלים. עצם השליחות והמענה של נחמיה נועדו להעמיד את סנבלט על מקומו ולהציג את השקר שבדבריו; נחמיה מטיח בו כי הזמנתו להתייעצות משותפת כאילו היו ידידים היא תרמית. הרי עד עתה ניסו אויבי יהודה בכל דרך להפחיד את הבונים ולרפות את ידיהם מן המלאכה, ואין זה הגיוני שסנבלט ייהפך פתאום מאויב לאוהב המבקש לחזק את ידיו [מלבי"ם].
בתגובתו מבהיר נחמיה כי לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כלומר, אין כל אמת בשמועות על תוכניות מרד או על העמדת נביאים מטעמו [ביאור שטיינזלץ], ודברים אלו כלל לא נשמעו בקרב הגויים שסביבם [רלב"ג, מצודת דוד].
המילה כִּי במשפט זה משמשת במשמעות של "אלא" [רש"י]. כלומר, לא רק שהדברים לא קרו והם אינם בגדר שמועה, אלא שמִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹדָאם. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה בוֹדָאם היא המצאת כזב, שקר וחידוש דברים שאדם מוציא מליבו. השורש ב.ד.א מופיע במקומות נוספים במקרא בהקשר של המצאת שקרים, והוא המקור למילה "בדאי" בלשון חכמים [אבן עזרא]. מבחינת הכתיב, המילה נכתבת בפסוק זה עם אות אל"ף יתרה [מנחת שי].