השלמת בניית חומת ירושלים מותירה רושם עז על עמי הסביבה, אשר מבינים כי ההצלחה לא הייתה הישג טבעי אלא תוצאה של התערבות אלוהית. כאשר הגויים שָׁמְעוּ וכן וַיִּרְאוּ את החומה הבנויה, הם נדהמו מהמהירות שבה נשלמה המלאכה. באשר למילה וַיִּרְאוּ, קיימת מחלוקת לשונית מעניינת: בעוד שחלק מן המפרשים מסבירים זאת מלשון ראייה, כלומר שהגויים ראו בעיניהם את החומה הגמורה [רש"י, מצודת דוד], המסורת מדייקת כי המילה נגזרת דווקא מלשון יראה ופחד [מנחת שי].
תגובתם הנפשית של האויבים מתוארת במילים וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם, ועל משמעות ביטוי זה חלוקים הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתחושה עמוקה של שפלות, נחיתות ואובדן מעמד. האויבים מאסו בעצמם, הרגישו פחותים ומושפלים מול עם ישראל, והבינו כי אין להם תקומה לפניו בעקבות הפחד שנפל עליהם. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון פליאה והשתאות. לפי פירוש זה, האויבים פשוט נדהמו והתפלאו כיצד פרויקט בנייה כה עצום הסתיים בזמן כה קצר [רלב"ג, ר' סעדיה גאון].
בסופו של דבר, ההכרה של הגויים כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נבעה מאותו קצב מהיר של הבנייה. הם הבינו כי חוסר יכולתם להשבית את המלאכה והשלמתה המהירה הם עדות ברורה להשגחתו ולסיועו של ה' [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].