נביא השקר שטמן פח לנחמיה לא התכוון לפגוע בו פיזית באופן ישיר, אלא רקם מזימה פסיכולוגית שנועדה להרוס את מעמדו המוסרי ולהוות עילה להשמצות [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב חושף את המניעים הנסתרים מאחורי עצת הפרא ודברי הנבואה הכוזבים שניתנו לו.
הפרשנים מסכימים כי המילים לְמַעַן שָׂכוּר הוּא מצביעות על כך שהנביא אמר את דבריו אך ורק מפני שקיבל תשלום עבור כך ממתנגדי נחמיה. עם זאת, ישנה גישה המרחיבה את עומק המזימה ולפיה עצם השכירות נועדה לשמש כעלילה: האויבים שכרו את הנביא כדי שיוכלו לטעון מאוחר יותר שנחמיה הוא זה ששכר אותו, במטרה להמליך את עצמו על ישראל [מלבי"ם].
מטרת העצה הייתה לְמַעַן אִירָא וְאֶעֱשֶׂה כֵן וְחָטָאתִי. כלומר, האויבים, ובראשם סנבלט, קיוו להטיל אימה על נחמיה כדי שישמע לעצת הכזב, יברח ויסתתר בתוך ההיכל שבמקדש [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. פעולה זו הייתה מכשילה את נחמיה בחטא חמור כלפי ה', שכן הוא היה אדם זר (שאינו כהן) ואסור היה לו להיכנס להיכל [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם].
התוצאה המיוחלת של מהלך זה מבוטאת במילים וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע לְמַעַן יְחָרְפוּנִי. אילו נחמיה היה נופל ברשת, סנבלט ואנשיו היו מנצלים זאת כדי להוציא עליו שם רע, לפרסם את הדבר, לבייש ולקלל אותו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. החרפה והביזיון שהאויבים תכננו להמיט על נחמיה נבעו משני היבטים משלימים: מצד אחד, חילול מקדש ה' בעבירה של כניסה אסורה [מצודת דוד, מלבי"ם], ומצד שני, גילוי פחדנות ומוגות לב בכך שהסתתר ונעל בעדו את דלתות המקדש מאימת אויביו [אבן עזרא].