איגרת האיומים שנשלחה אל נחמיה חושפת מסע של סחיטה והפחדה. מטרת המכתב היא לעצור את שיקום חומות ירושלים באמצעות הפצת עלילת שווא על מרד מתוכנן נגד האימפריה השלטת.
המילים כָּתוּב בָּהּ מציינות את תוכן אותה איגרת [רש"י, מצודת דוד]. המכתב פותח בטענה כי בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע – הדבר כבר ידוע ומוכר בקרב כל העמים מסביב כי היהודים מתכננים למרוד במלכות [רש"י, שטיינזלץ, מצודת דוד].
כדי להעניק אמינות לשמועות, מוסיף כותב האיגרת כי וְגַשְׁמּוּ אֹמֵר. רוב הפרשנים מסכימים כי "גשמו" הוא גשם הערבי, אחד מאויבי יהודה המוכרים, ושמו נכתב בתוספת האות ו' בסופו, בדומה לשמות כמו יתר ויתרו [אבן עזרא, מצודת ציון, ר' סעדיה גאון]. אזכורו נועד להראות כי אדם מוכר סומך את ידיו על השמועות ומאשר את אמיתותן, כעין עד המעיד ששמועה זו אכן נפוצה [רש"י, רלב"ג]. עם זאת, גישה ייחודית מציעה כי המילה "גשמו" אינה מתייחסת לאדם כלל, אלא ל"גוף" המכתב, כלומר שגופו של הכתב עצמו מעיד ואומר דברים אלו [ר' סעדיה גאון].
עיקר ההאשמה מופנה כלפי מטרת הבנייה: עַל־כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה, בטענה שההתבצרות נועדה להכנת העיר למרד [מצודת דוד]. מכאן ההאשמה עוברת לפן אישי וישיר נגד נחמיה: וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ. הפרשנים מבארים כי משמעות המילה "הווה" היא שאתה מתכונן, חפץ ורוצה להיות להם למלך [אבן עזרא, שטיינזלץ, מצודת ציון]. פירוש חלופי מזהה במילה זו לשון של הסתה, מרמה ושקרים [ר' סעדיה גאון].
נשאלת השאלה, מדוע שנחמיה יחשוש מעלילות שקר ומשמועות חסרות בסיס של עמים שכנים, הרי הוא פועל ברשותו המלאה של המלך לבנות את החומה? מסתבר שהאיום היה מורכב ומסוכן הרבה יותר. בעוד שהעמים וגשם הערבי רק שיערו שקיים מרד בעקבות בניית החומה, סנבלט הוסיף רובד של עלילה ממשית. סנבלט ושותפיו שכרו נביאי שקר שינבאו על המלכתו של נחמיה בירושלים. האיום המרומז באיגרת היה שסנבלט ידווח לשלטונות כי נחמיה הוא זה ששכר את הנביאים כדי שיכתירו אותו, ובכך יציג את הבנייה כחלק ממהלך שלם של בגידה שלטונית. עלילה זו הייתה הופכת את בניית החומה, שאושרה מראש, למעשה של מרד של ממש, ומכאן נבעה הסכנה הגדולה שאילצה את נחמיה להתייחס לדברים [מלבי"ם].
הפסוק נחתם במילים כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אשר משמעותן היא שדברים כגון אלו נשמעים בקרב העמים והם חלק מדברי האיגרת [מצודת דוד, אבן עזרא]. לחלופין, מילים אלו מתקשרות לתחילת הפסוק, כלומר "כתוב באיגרת כדברים האלה" [רש"י]. בהקשר לעלילה המורכבת, מילים אלו מדגישות את טענת סנבלט כי מעשיו של נחמיה מבררים ומוכיחים דברים אלו של כוונת המרד [מלבי"ם].