השלמת בניין חומת ירושלים מביאה את אויבי יהודה לנקודת זמן קריטית ומסוכנת. כאשר השמועה מגיעה לאוזני האויבים, הם מבינים כי בניית החומה הושלמה וְלֹא נוֹתַר בָּהּ פָּרֶץ. המילה פָּרֶץ משמעותה שבירה או פרצה, שכן חומת העיר לא הייתה הרוסה לחלוטין אלא דרשה תיקון של הפרצות שבה, וכעת לא נותרו בה חללים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, לצד הבשורה על בניין החומה, נודע לאויבים פרט מידע נוסף: גַּם עַד הָעֵת הַהִיא, כלומר עד לאותו שלב שבו החומות כבר עמדו על תילן, דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שערי העיר עדיין עמדו פתוחים ללא דלתות [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי מצב ביניים זה יצר חלון הזדמנויות מסוכן. העיר אמנם עמדה לפני ביצור מלא, אך היעדר הדלתות אפשר עדיין חדירה פיזית לתוכה. פגיעות אסטרטגית זו הותירה באויבים תקווה כי עדיין ביכולתם להיכנס לעיר ולעצור את המלאכה בטרם תושלם סופית. ציון עובדה זו מסביר את השתלשלות העניינים בהמשך, כגון העצה שניתנה לנחמיה להסתתר בהיכל מפני מתנקשים שיכולים לחדור לעיר, שכן רק לאחר הצבת הדלתות תאבד תקוותם של האויבים כליל [מצודת דוד, מלבי"ם].