בקשתו של נחמיה חותמת את תיאור מסירותו, כשהוא פונה אל ה' בבקשה אישית לזכור את פועלו. כאשר הוא מבקש שהדבר ייזכר לטובה, כוונתו היא שה' יחשב את מעשיו לזכות [מצודת דוד].
הביטוי על העם הזה מתפרש בשני אופנים המשלימים זה את זה. ברובד הפשוט, הכוונה היא לכל המעשים הטובים שעשה נחמיה אל העם ובעבור טובתו [מצודת דוד, מלבי"ם]. אולם מעבר לכך, טמונה כאן בקשה רחבה יותר: נחמיה מבקש שה' יזכור את המעשים לא רק בעבורו באופן אישי, אלא כדי שזכות זו תעמוד ותגן על העם כולו, מתוך התפיסה שזכותם של הצדיקים מגינה על העם [מלבי"ם].