משבר חברתי וכלכלי עמוק קורע את הקהילה, ובא לידי ביטוי בזעקת שבר. הפרשנים מסכימים כי המילה הָעָם אינה מתייחסת לכלל הציבור, אלא ספציפית לשכבות החלשות ולעניים, המכונים "דלת העם".
כאשר נאמר שהצעקה הייתה אֶל אֲחֵיהֶם, הפירוש המרכזי אינו שהם פנו אליהם בתחינה ישירה, אלא שהם זעקו בגללם ועל אודותיהם. כלומר, זוהי מחאה חריפה של העניים המופנית כנגד אחיהם העשירים.
הזעקה עצמה לא הייתה אחידה, אלא מורכבת ממספר רבדים. [המלבי"ם] מסביר כי ציבור העניים התפצל לקבוצות שונות שהשמיעו סוגים שונים של טענות. מוקד מרכזי בצעקתם היה החרדה הקיומית לקראת העתיד, שכן לא נותר להם במה להחיות את נפשם. מצוקה זו קשורה באופן ישיר גם לדאגה לגורל בניהם ובנותיהם [אבן עזרא].
מהיבט המסורה והדקדוק, האות יו"ד במילה הַיְּהוּדִים מנוקדת בדגש [מנחת שי].