נחמיה מציג דוגמה אישית של מנהיגות וויתור כלכלי כדי לפתור את המשבר החברתי, ודורש מעשירי העם את מה שהוא דורש מעצמו.
כאשר הוא אומר וְגַם אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי, נחמיה מקדים תרופה למכה כדי למנוע טענה אפשרית נגדו. הוא חושש שהעשירים יאמרו שהוא מוכיח אותם רק משום שלו עצמו אין מה להפסיד מביטול החובות. לכן הוא מבהיר שגם הוא ואנשיו הלוו כסף לעם, ובכל זאת הוא בוחר למחול על ההלוואות [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי המילה נֹשִׁים משמעותה מלווים או בעלי חוב, בדומה לביטוי המקראי "וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת" [רש"י].
באשר לקריאה נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה, המילה הַמַּשָּׁא נכתבת בשי"ן ימנית ומבטאת את ההלוואה ונטל החוב [מנחת שי]. נחמיה פונה לעשירים ומבקש שכשם שהוא מוותר על הכסף שמגיע לו, כך גם הם יעזבו את ההלוואות וימחלו ללווים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קריאה זו לעזיבת החובות מתקשרת למצוות שמיטת כספים שבתורה, ברוח הציווי "שמוט כל בעל משה ידו" ו"לא יגוש את רעהו", שמשמעותם היא אי-תביעת החוב מהזולת וויתור מוחלט עליו [ר' סעדיה גאון].