מנהיגות אמיתית נבחנת במסירות מוחלטת לצורכי הציבור, תוך ויתור על רווח אישי, זמן וכוח שלטוני. נחמיה מצהיר כי בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה, היא חומת העיר, הֶחֱזַקְתִּי. כלומר, הוא עסק בבנייה באופן תדיר, השקיע בה את כל מרצו, וזירז את הבונים כדי שלא ירפו ידיהם מן העבודה [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. הרישום המדויק של המילה הוא הֶחֱזַקְתִּי, במשמעות של תמיכה וחיזוק המפעל, ולא "התחזקתי" [מנחת שי].
לצד המאמץ הפיזי, נחמיה מדגיש את ניקיון הכפיים שלו ושל אחיו הכהנים [אבן עזרא], באומרו וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ. הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת הימנעות זו מרכישת שדות. הגישה המרכזית רואה בכך עדות למוסריותו הגבוהה של נחמיה: העם שעסק בבניית החומה נקלע למצוקה כלכלית קשה משום שהזניח את פרנסתו. במקום לנצל את דוחקם הכלכלי כדי לקנות את שדותיהם בזול, נחמיה בחר לפרנס אותם מכיסו בנדבת לב, מבלי לקחת דבר לעצמו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המפרשים את ההימנעות מקניית שדות כתוצאה של חוסר פניות, שכן בשל הטירדה והשקיעה המוחלטת במיזם הבנייה, פשוט לא היה להם פנאי לעסוק ברכישת קרקעות [רס"ג]. גישה נוספת מסבירה זאת מסיבות מעשיות, שכן גם אם היו קונים שדות כדי לספק את לחמם, לא היה מי שיעבד אותם. כל כוח האדם גויס לטובת החומה ולכן ממילא לא הייתה צומחת להם כל הכנסה מהשדה [רלב"ג, מלבי"ם].
ההתגייסות הטוטאלית באה לידי ביטוי גם בסוף הפסוק, וְכָל־נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל־הַמְּלָאכָה. נחמיה לא הסתפק רק בעצמו, אלא דאג שכל משרתיו ואנשיו יהיו מרוכזים באתר הבנייה, ויעבדו במלאכה בעצמם באופן תדיר יחד עם שאר העם [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].