זעקתם המרה של פשוטי העם מופנית כלפי עשירי הקהילה, אשר קפצו את ידם וסירבו להעניק עזרה או מזון לאחיהם העניים. קבוצה זו, המורכבת מאנשים חסרי קרקעות ושדות משלהם, נאלצת להתמודד עם מצוקת רעב קיומית [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם].
הצהרת העניים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים זכתה למספר כיווני פרשנות, המתמקדים במשמעות המילה רַבִּים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתיאור כמותי: העניים טוענים כי המשפחות שלהם גדולות, ולכן צורכי המחיה שלהם מרובים והם זקוקים לכמות גדולה של תבואה. פירוש נוסף מציע כי המילה מצביעה על פעולת הגידול. כלומר, העניים אומרים שעליהם מוטלת החובה לגדל ולזון את ילדיהם, משימה הדורשת משאבים רבים שאין ברשותם [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה שונה לחלוטין קושרת את המילה רַבִּים למושג הריבית. לפי קו מחשבה זה, המצוקה כה עמוקה עד שהעניים נאלצים ללוות כסף בריבית, ואף למשכן ולמכור את בניהם ובנותיהם לנושים ולעשירים כעירבון, וכל זאת רק כדי להשיג מעט מזון [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רש"י].
מתוך חוסר הברירה והיעדר הכסף, הם זועקים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה בעל כורחנו אנו מוכרחים להשיג תבואה מהשוק או מכל מקום שרק אפשר, אפילו במחיר שעבוד ילדינו, כדי להחיות את נפשותינו מן הרעב [מצודת דוד, אבן עזרא].