נסו לחשוב איך זה מרגיש כשהבטן מקרקרת ואין שום דבר לאכול. זה בדיוק מה שהרגישו האנשים העניים באותו הזמן. לא היו להם שדות משלהם כדי לגדל מזון, והם סבלו מרעב כבד. לרוע המזל, האנשים העשירים סירבו לעזור להם ולתת להם אוכל. מתוך הכאב הגדול, העניים זועקים ואומרים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים. הם מסבירים שיש להם משפחות גדולות עם הרבה ילדים, ולכן הם זקוקים לכמות גדולה של אוכל כדי להשביע את כולם. מרוב חוסר אונים הם מתחננים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה, כלומר, אנחנו מוכרחים להשיג תבואה בכל דרך אפשרית, רק כדי שנוכל לאכול ולהציל את החיים שלנו מן הרעב.
נחמיה, פרק ה׳, פסוק ב׳
וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹאכְלָ֥ה וְנִחְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהלנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.