חשבתם פעם מה קורה לאנשים שיש להם בתים גדולים ורכוש רב, אבל פתאום אין להם שום דבר לאכול? באותם ימים הייתה תקופה קשה של רעב, והאדמה לא הצמיחה מספיק יבול. קבוצה של אנשים מהעם, שהיו להם שדות ובתים, מצאו את עצמם בצרה גדולה. הם הרגישו פגועים, והתלוננו על כך שהאחים העשירים שלהם לא מוכנים לעזור להם בחינם.
בגלל המצב הזה, הם צעקו ואמרו שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים. המשמעות של המילה עֹרְבִים היא לתת משהו כמשכון או כעירבון. הם בעצם אמרו: אנחנו נאלצים למסור את השדות והבתים שלנו לידי העשירים כהבטחה, רק כדי שנוכל לקבל מהם הלוואה. ולמה הם היו צריכים את ההלוואה הזו? כדי שיתקיים בהם וְנִקְחָה דָגָן, כלומר כדי שיוכלו לקנות תבואה ולאפות לחם. כל המאמץ הזה נעשה רק בגלל סיבה אחת, בָּרָעָב, כדי שהם יוכלו לשרוד ולא ימותו מרוב רעב.