זעקתם של פשוטי העם נשמעת מבעד למצוקה הכלכלית הקשה, שבה נאלצו לאבד את נחלתם החקלאית רק כדי לעמוד בנטל המסים השלטוני. הפרשנים מסכימים כי המילה לְמִדַּת משמעותה מס או מנת המלך, כדוגמת מס קרקע. מבחינה לשונית, מקור המילה הוא במונח הארמי "מנדה", כאשר האות נו"ן הושמטה מהמילה [רש"י, רלב"ג, מצודת ציון, מלבי"ם].
קבוצה זו של אנשים מתלוננת כי לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף מאחרים, כלומר מיהודים בעלי אמצעים, כדי לשלם את אותו מס. לשם כך, הם נאלצו למשכן את שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ [רלב"ג, אבן עזרא, שטיינזלץ]. הפועל המתאר את פעולת המשכון אינו מופיע במפורש בפסוק זה, אלא משמעותו נמשכת מהפסוק הקודם [מלבי"ם].
בעקבות שעבוד הקרקעות לטובת החזר ההלוואות, נותרו האנשים ללא מקור פרנסה. זעקתם מבטאת חוסר אונים וחרדה קיומית, שכן ללא שדה וכרם אין להם מה לאכול ואין להם במה לקיים את עצמם בעתיד [רש"י, מצודת דוד]. בעוד שהמצוקה מורגשת בהווה, יש המדגישים כי קבוצה זו צועקת על חובות שנגררו מהעבר; הלוואות אלו נלקחו עוד בשנה הקודמת, שאפילו לא הייתה שנת רעב, אך עצם הדרישה הכבדה לשלם את מס המלך אילצה אותם לשעבד את נחלותיהם כבר אז [מלבי"ם].