נחמיה, פרק ה׳, פסוק י׳

יצא לכם פעם לבקש מחבר לוותר על משהו, בזמן שאתם בעצמכם לא הייתם מוכנים לוותר עליו? קשה מאוד לשכנע ככה אחרים. נחמיה מלמד אותנו מהי מנהיגות אמיתית ומשמש דוגמה אישית. כשהוא מבקש מעשירי העם לוותר על החובות של האנשים העניים, הוא יודע שהם עלולים להגיד לו שקל לו לדרוש זאת כי הוא עצמו לא מפסיד כסף. לכן הוא מקדים ואומר להם וְגַם אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי. נחמיה מבהיר שגם הוא והאנשים שלו הם נֹשִׁים, כלומר אנשים שהלוו כסף לאחרים, ובכל זאת הם בוחרים למחול על החובות. המילה הַמַּשָּׁא מתארת את ההלוואה עצמה, שהיא כמו נטל כבד על מי שצריך להחזיר אותה. לכן נחמיה פונה לעשירים ומבקש: נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה. בדיוק כמו שהוא מוותר על הכסף שמגיע לו, הוא מבקש שגם הם יעזבו את ההלוואות ויוותרו עליהן לחלוטין, ממש ברוח מצוות שמיטת הכספים שבתורה.