במוקד הדברים עומדת הלוחמה הפסיכולוגית שהופעלה נגד בוני חומת ירושלים, וההתמודדות עם ניסיונות ההפחדה שמטרתם לעצור את המלאכה.
המילה כֻלָּם מתפרשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות של "כולכם", כפנייה ישירה אל האויבים [אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון]. מנגד, יש המזהים אותם באופן כללי ככלל אומות העולם עובדי האלילים [רש"י].
באשר לביטוי מְיָרְאִים אוֹתָנוּ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאויבים מפחידים ומאיימים על הבונים כדי לגרום להם להפסיק את הבנייה. לעומת זאת, גישה שונה מציעה כי האויבים עצמם הם אלו שמתייראים ופוחדים מן הבונים, ומתוך פחד זה הם מקווים שידי הבונים ירפו מן המלאכה [רש"י].
החלק החותם, וְעַתָּה חַזֵּק אֶת יָדָי, זוכה למספר פירושים מגוונים באשר לזהות הנמען ולמשמעות האמירה. גישה אחת רואה בכך תפילה ובקשת סיוע מאת ה׳ להשלמת בניין החומה [רש"י]. גישה שנייה סבורה כי הדברים מכוונים דווקא כלפי האויב סנבלט. לפי פירוש זה, נחמיה פונה אליו בדברי פיוס ומאתגר אותו: אם אתה אכן דורש טובתי ואינך אויב עוד, הפסק להפחיד אותנו ובמקום זאת חזק את ידיי בדברי נחמה ועצה נכונה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
גישה שלישית וייחודית מפרשת את המילה חַזֵּק לא כציווי אלא כשם פועל. לפי קו מחשבה זה, נחמיה מצהיר כי בניגוד לכוונת האויבים להחליש את ידי הבונים באמצעות כזבים, ידיהם דווקא יתחזקו מתוך אותם ניסיונות הפחדה עצמם [רלב"ג].