נחמיה דוחה בתוקף את ההצעה להסתתר בבית המקדש כדי להציל את חייו, ושואל בתמיהה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח. הוא מבהיר כי בריחה תחשב לו לבושה ולפחדנות שאינן הולמות את מעמדו הרם ואת יכולתו להילחם באויביו. בנוסף, הוא מתייחס לפחיתות ערכו מול קדושת המקום ושואל וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי, שכן בהיותו אדם שאינו כהן, כניסתו למקדש אסורה ודינה עונש מיתה. משום כך הוא קובע בהפסקנות לֹא אָבוֹא, ומצהיר כי לא ייכנע לפחד ולא יעבור על מצוות ה' כדי להינצל.
נחמיה, פרק ו׳, פסוק י״א
וָאֹמְרָ֗ה הַאִ֤ישׁ כָּמ֙וֹנִי֙ יִבְרָ֔ח וּמִ֥י כָמ֛וֹנִי אֲשֶׁר־יָבֹ֥א אֶל־הַהֵיכָ֖ל וָחָ֑י לֹ֖א אָבֽוֹא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.